<h1>תניא רבתי סימן מ"ו</h1>
<h2>דף ל.</h2>
אמר רבא הלכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור. שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר, פסק רבינו יצחק פאסי ז"ל. מדלא קא יהיב רבא שיעורא למלתיה. שמע מינה דבמשהו אסור כרב. ושלא בזמנו מותר כר' שמעון. דר' שמעון לא קניס אלא כדאיתיה בעיניה. אבל על ידי תערובת לא. וכן כתב בעל הלכות גדולות ז"ל. וכתב רבינו שלמה ז"ל. אמר רבא הלכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור במשהו כרב. ורב סבירא ליה דכל איסורין שבתורה במינן במשהו. וכן מצאתי בשם רבינו שמואל ז"ל. דחמץ בפסח קיימא לן בין במינו בין שלא במינו אסור במשהו. דגזרינן שאינו מינו אטו מינו. ואם נתבשל מאכל בקדירה שאינה בת יומא בפסח מותר המאכל. שהחמץ הנפלט מן הקדירה טעם לפגם הוא ומשהו של פגם הוא. והיינו משהו דהיתרא. ואפילו שאור או חמץ שנפל בקדירה, או נתבשל עם בשר צלי, מידע ידעי ביה דנותן טעם לפגם הוא באותו מאכל ומותר. אף על פי שיש באותו מאכל טעם חמץ, דחימוץ בעיניה שראוי לחמע (להחמיץ) ואינו פוגם דחזי למלתיה הוא דאסר רחמנא. אבל טעם חימוץ שנתערב בקדירה דלא חזי למלתיה. כיון דטעמו פגום ופוגם במאכל זה, מותר. והמחמיר בענין חמץ בפסח הרי זה משובח. ובשם רבינו תם מצאתי בזמנו אסור בנותן טעם. דקיימא לן כל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן בנותן טעם. חוץ מטבל ויין נסך דבמינן במשהו. שלא במינן בנותן טעם. והנכון להסתלק מן הספק ולאסור אפילו במשהו. מצאתי בשם רבינו שלמה ז"ל. חטה שנמצאת בתרנגולת צלויה או מבושלת בפסח אין שום חכם שמתירה. לפי שהחמץ בפסח בין במינו בין שלא במינו אסור. ואוסר בכל שהוא. וגם רבי אמר שהיא אסורה. ובשם גאון אחר ז"ל מצאתי, דאין להתיר העוף שנצלה או נתבשל ונמצאת בתוכה חטה בין באכילה בין בהנאה. שאותה החטה אסורה ונאסרת. וכן מנהג פשוט בידינו לאסור אפילו במשהו. מצאתי בשם הגאונים ז"ל. מעשה היה והתיר רבי תרנגולת שנמלגה בחמין בפסח והיה הזפק בתוכה ובו חטים. והתיר מטעם שקרום הזפק מפסיק בינו ובין הבשר. עוד מצאתי שפעם אחת נמצא בפסח לחם בתוך באר המים. ואסרו לשתות ממימי הבאר כל ימי הפסח.
